טקסטים ומאמרים - קירות בטון 2002 - 2010

ענת מיכאליס - לוי

                                                                                                           מרץ - 2011
קירות בטון
 
 
קירות בטון היא סדרת עבודות גדולה ורחבת היקף.
 
תחילתה בשנת 2002 -  והיא מתמשכת באופני תצוגה שונים עד לשנת 2010 (תערוכה, הצבה בחלל, מיצג, קטלוג, אוספים ועוד).
 
קירות בטון היא סדרת עבודות שנעשתה על נייר שקוף, בטכניקה מעורבת: רישום וצבע תעשייתי אפור. הסדרה כוללת כ- 100 עבודות רובן בגודלA-4 והיא נעשתה בשנים 2002 - 2005.
 
כ- 25 רישומים נרכשו לאוסף אוחנה - מוזיאון תל-אביב. העבודות הוצגו בתערוכת יחיד ובתערוכות קבוצתיות שונות.
 
בשנת 2005 - 2007 נוצרו עבודות גדולות בטכניקה של צבע שמן וצבע תעשייתי  על בד.
 
בשנת 2007- יצא לאור קטלוג.
העבודות בסדרה קירות בטון - יפות, מאורגנות, נקיות ומושכות את הצופה. מן הצד האחר, הן טומנות לו מלכודת. משהו לא טוב מסתתר בתוך מעטפת הציור. דבר המעורר קצוות של אלימות. העבודות מדווחות על רגשות, יחסים בן אנשים, ועל מבנים נפשיים וצורניים.


 


 

קירות בטון-על עבודתה של ענת מיכאליס לוי-מאמר מתוך הקטלוג
מאת: יהודית רווח
 
סבך המחשבה, המקום בו מתחברות מציאויות מעולמות שונים, עומד ביסוד ציוריה של ענת מיכאליס-לוי. היא ממצבת את התודעה האישית שלה כמכלול רגיש וחשוף. מדובר ב'רישום' אוטוביוגרפי, הממפה באקראיות ובתכנון בו זמנית, מערך אישי ואינטימי מאוד.
 
בתוך עולם פנימי נאגר שלל דימויים מוליכי תחושות וטעוני משמעות קיומית. התחביר המחשבתי הפתלתל, החרד והאובססיבי של מיכאליס לוי מתנסח על נייר הפרגמנט באופן דומה. עולם האפור-שחור שלה מינימליסטי באמצעיו, והוא שרוי במארג אפל של רישומים סבוכים וכתמי צבע מאיימים. סדרות הציורים מכילות את מצבור הדימויים הצרוב והצורב, שה'מעט בו רב', והמכיל סמלים מוכרים כמו פרפרים שבמקרה הציורי הזה הינם שחורים ו'עטלפיים ברוחם'. 'אימת גויה' מרחפת.
 
הדרמה נבנית מהכמעט כלום שהוא בעצם מהות כל עבודותיה. הדבר מתאפיין בתמציתיות ובתזקיק שהיא עורכת לדימוייה - מדוייקים וחדים עד כאב. היא רוקמת את "סיפור המעשה" הציורי תוך שהיא מונעת על ידי אינטואיציה וראיה אסתטית הקרובה ברוחה לעולם הגרפיקה השימושית. יש בציוריה משמעת צורנית ברורה וחד משמעית - יש סדר בכאוס הרגשי-מחשבתי שלה. היא כופה על ציוריה איפוק, ויוצרת ריחוק אסתטי.
 
מינעד החיפוש שלה הוא בין ה"כמעט" ל"בדיוק", ובין האין ליש - סביבה בלעדית לתודעה המחפשת את גבולות ההגדרה של האני. בסדרות רבות של רישומים שנעשו כולם על גבי נייר שקוף עד גודל A4 עיגולים הופכים לעיניים, לירח שחור, לפטמות, ללב, לטבור.
דימויים מסוייטים מגולמים בילדה זכה ותמימה. ילדה קטנה בזרועות אבא עם אוזניים ארוכות. מוצגות בעבודות ראיות לדבר מה אשר לכאורה התרחש. מיכאליס-לוי מביימת את הציור כזירת התרחשות אפופת סכנה – במערך ביתי בעל יחסי קרבה העלולים להיות הרסניים. היא המבצעת, הצופה והיא הקורבן, כך גם הקהל. האם אלו הדים לפשע שבוצע או יבוצע. היא 'מדברת' על הפסיכולוגיה של החרדה, על פנטזיית הפשע האולטימטיבית, ועל מה שהדמיון שלנו מייצר ביחס למציאות. "מיכאליס-לוי בונה עולם רגשי נטול כיוון, פרום שוליים המשייט חופשי במרחב, חוגג סוג של "מופרעות נשית" המעורר קצוות של אלימות" (טלי תמיר).
 
הדפדוף הסתמי והכפייתי בעיתוני אופנה ועיצוב עתירי 'שיק' מחו"ל, אשר נקנים מידי חודש ("הריח חשוב" ע.מ.), על קלילותם וחוסר מחוייבותם לחיים, מספק לענת מיכאליס-לוי, אמצעי לייצוב עולם רגשי. זהו באלאנס מלאכותי, אסקפיסטי באופיו, שייעודו - לדומם את הויברציה הפנימית.
בדריכות בלתי נלאית מתוך רצון לגבור על זרימת הדימויים עתירי התחושות נמרח צבע תעשייתי אפור האוטם את הנייר השקוף. הדימויים הרשומים בצבע שחור נעלמים תחת האפור הרטוב. הם צפים ועולים שוב רק עם התייבשותו של הצבע. הם מגיחים מתוך המחנק של קירות בטון ללא פתח מילוט.
 
נדבך נוסף וחשוב ביצירתה של ענת מיכאליס-לוי, הינם מיצגים בשיתוף עם גבריאל נויהאוס, פרפורמרית בעלת נוכחות מרשימה ויכולות הבעה וירטואוזיות וחד פעמיות. המיצג "קירות בטון" הינו מעין פיסול עכשווי, בו מנתרת נויהאוס בתזזיתיות על גבי טרמפולינה, ומנסה לתפוס את עצמה בפינצטה, תוך השמעת קולות. אותו חוסר שקט המופיע בציורים מהדהד דרך תנועת הגוף בחלל גלריית לימבוס - חלל שהוא מקלט בטון, ומן המושג הטעון 'קירות בטון' נבראת מציאות לירית רגישה וכואבת.
 
 

 

אמנות ישראלית צעירה - אוסף ז'אק וגניה אוחנה

מוזיאון תל אביב לאמנות - 2003

(הרכישות בוצעו על ידי המחלקות המוזיאליות) 

סדרת הרשומים נבחרה ע"י עדנה מושנזון, אוצרת לרישום והדפס.

 

דברים מתוך הקטלוג - אוסף אוחנה, מוזיאון תל אביב - עדנה מושנזון:

 

תמורות בעולם האמנות, אופנות מתחלפות ותנודות בשוק האמנות - כל אלה מחוללים תדיר שינויים במעמדו של הרישום. לעיתים הם מגבירים את ההערכה והביקוש לעבודות אמנות ברמת גימור ועשייה גבוהה ומרחיקים את תשומת הלב מעבודות נייר, רישומים ומתוות מלוטשים פחות.

 

ולחילופין, לעיתים מתמקדת תשומת הלב דווקא בעבודות רישום אינטימיות המתוות תהליכים של מחשבה ויצירה. נראה כי תנודות אלה במעמדו של הרישום כפריט אספני, כאובייקט צריכה, מעמידות בפני האמנים אתגר לחקירה מתמדת של המדיום ולעדכון גישות מסורתיות אליו והופכות אותו לשדה של ניסיונות להרחבת אפשרויות הביטוי שלו... רוב העבודות שנרכשו... נוצרו בחמש השנים האחרונות מתוך מודעות למהלכים בעולם האמנות ולתולדות הרישום כמדיום עצמאי כפי שתוארו לעיל, ויש בהן משום הרחבה ועדכון של אוסף המוזיאון... חלק מהאמנים משתמש בטכניקות רישום מסורתיות כמו עפרון, פחם, דיו, עפרונות צבעוניים ופסטל. אחרים משתמשים בחומרי רישום לא מקובלים כמו טיפקס וצבעי איפור זוהרים... השילוב בין האוטוביוגרפי (שנוגע באוטוביוגרפי) לבין המושגי הוא מאפיין נוסף של הרישום העכשווי והוא בולט במיוחד במיצבי הרישום של...ענת מיכאליס לוי.

מיצב הרישום של ענת מיכאליס-לוי, קירות בטון נבנה מתוך מאגר רישומים גדול ומספר דימויים מצומצם.

 

הרישומים על נייר פרגמנט שקוף, המשמש לצרכי העתקה בגרפיקה שימושית, מדגיש את נטייתה של האמנית לחזרה אובססיבית על דימויים. חלק מהדפים נאטם בצבע אפור היוצר משטח מינימליסטי ומעומת עם קווים המשתרגים מתוכו במעין רישום אוטומטי בנוסח סוריאליסטי. מתוך סבך הקווים מחלצים עצמם כמה דימויים חוזרים - פרפרים פרחים, כדורים ודמות ילדה תמה... לכל האמנים משותפת הקבלה הטבעית של הרשום כמדיום אוטונומי, לגיטימי, בעל ערכים מובחנים - אופציה נוספת העומדת לרשותם בתקופה של ריבוי אופציות של ביטוי אומנותי.


icon-up-images