"דיוק אינטואיטיבי" - תערוכה בגלריה "סימן" תל אביב

ופרויקט "חלומה של אשת הקצב היפה" (פרויד - לאקאן)

אוצר: חגי שגב - 2008

(הערה: התערוכה "דיוק אינטואיטיבי" הוצגה כתערוכה זוגית עם האמנית מיכל בקי והוצגה כ-"שתי תערוכות יחיד שמוצגות במקביל ואף משתרגות זו בזו")

מתוך דברי האוצר -

עבודה של ענת מיכאליס-לוי עוסקת בחשיפה ישירה של מצבים פסיכולוגים ושל תהליכים נפשיים עמוקים העוברים עליה כיוצרת וכאישה מודעת לעצמה וליצירתה. ציוריה ורישומיה חושפים את רגעי האמת נטולי הידע, אלה המתמצתים ריכוז טוטאלי ביצירה, חרדה ופחד לצד התענגות. "הציור" אומרת מיכאליס-לוי, "נוצר מהר מתוך אי-חשיבה, מהתת-מודע, ובכל-זאת, לאחר מחשבה מרובה".

מיכאליס-לוי רושמת על גבי ניירות פרגמנט עשרות רבות של סצנות, הנשענות על דימויים, שמקור השראתם מגזינים לאופנה. עיצובי התדמית המושלמים של עולם הזוהר, משתנים תחת ידיה למבע ביקורתי, החושף את האכזריות והאלימות. הרישומים והציורים גדולי המידות על בד, מרכיבים יחד מיצב ייחודי של צבעים וצורות המשלים את הדיסונאנס, הגלום בכל אחת ואחת מן העבודות.

היוצרת מביעה הלכי נפש עמוקים שמצליחים לחדור מבעד למסכות האינטלקטואליות והאמנותיות ולהשפיע על הצופה במנעד רגשות עצום ומעורר מחשבה.

פרויקט "חלומה של אשת הקצב היפה" - 2007 - 2008

בעקבות פירוש החלום המפורסם, שהפך לסמל בשיח על המבנים הקליניים בפסיכואנליזה, ובלימודי פסיכולוגיה, כפי שפרש אותו פרויד ובהמשך.... לאקאן.

סידרת העבודות כוללת:

רישומים וציורים גדולי מידות על בד בטכניקה של צבע שמן, צבע תעשייתי ורשום.

העבודות והסדרה כולה נעשו במהלך פסיכואנליזה שעברה האמנית ובמשך למודים ב"פורום ת"א של הפורום הבינלאומי של השדה הלאקאניאני".

הסדרה משקפת את תהליך החלום באופנים פלסטיים אך אינה מתרגמת את הטקסט ומפרשת אותו.

אחד מסימני ההיכר החזקים של הסדרה הוא הצבע 'וורוד סלמון'. דג סלמון הוא אחד מהסימנים שמוזכרים בחלום המדובר.

הצבע, הצורה והדימויים המשתקפים בעבודות הם התחליף למילים ולתיאורים המילוליים שמספרת ומדברת, מתוך התת-מודע, אשת הקצה היפה - אל פרויד - שטיפל בה והאזין לה. נשאלת השאלה הגדולה, האם אפשר לתרגם מילים ורגשות לציור, והאם המילים עצמן, מסוגלות לתאר את מה שאנו חווים בממשות.

   חלומה של אשת הקצב היפה

(מתוך הספר "אהבת הפסיכואנליזה"

 מבטים בתרבות בעקבות פרויד ולאקאן)  מאת: רות גולן.

"ניתן להציג את חלומה של הפציינטית של פרויד: 'החלום של אשת הקצב' מתוך פשר החלומות: אשת הקצב הפיקחית אמרה שהיא מספרת את החלום מיכוון... היא רצתה להוכיח לפרויד...

אשת הקצב חלמה שהיא צריכה להכין ארוחה אבל יש לה רק חתיכה קטנה של דג סלמון. היא רוצה ללכת לקניות ונזכרת שזה יום ראשון. היא רוצה להזמין בטלפון אבל הטלפון אינו עובד.

בתוכן הגלוי של החלום יש סיכול משאלה טרום-מודעת לערוך ארוחת ערב. למעשה אשת הקצב אינה אוהבת סלמון החברה הרזה שלה... היא זו שאוהבת סלמון. הקצב מחבב את החברה הרזה הזאת...

אשת הקצב בעצמה אוהבת קוויאר אבל היא מבקשת מבעלה שלא ייתן לה קוויאר.

מה רוצה אשת הקצב מן הקצב. שלא ייתן לה את מה שהיא רוצה. מה שגילה פרויד שהאיווי של ההיסטרית הוא לאיווי של האחר.

לאקאן ממשיך את ניתוחו של פרויד ומראה שההיסטרית רוצה לשמר את החסר או לייצר אותו ב-אחר שכן באיווי עצמו יש התענגות.

מה שואלת אשת הקצב ? מה שכל אישה שואלת מעצם היותה היסטרית : איך יכולה אישה אחרת להיות נאהבת ע"י גבר ?

... שאלה זו הופכת את ההיסטרית לסובייקט ייחודי (ניתן לומר שזו שאלה על מהותה של האישה) האישה חושבת שהתשובה נמצאת אצל הגבר או אצל אישה אחרת. אלא שבסופו של דבר אצל האחר לא קיימת תשובה שהרי גם הוא חסר. גם אצלו חסרה המלה וסביב חסר זה נוצר המבנה.

(הועתק בנובמבר 2007  לקראת תערוכה ותוך כדי עבודה על סדרת הציורים).

ענת מיכאליס-לוי: זה לא וורוד פוקסיה, זה לא וורוד 'בזוקה',

                        זה לא וורוד תינוקת, זה לא וורוד פופ-ארט

                        ז ה   ו ו ר ו ד   ס ל מ ו ן